מאבק באפליה במקומות בילוי תרבות הבילוי של צעירים בני גיל עשרה ועשרים כוללת ריקודים ומוסיקה, מסיבות ובילוי במועדונים, דיסקוטקים, פאבים ובארים. רבים מן הבעלים המחזיקים במקומות בילוי אלה, הינם בעלי עמדות מפלות המבחינות בין בני מוצא שונים. אלה מפעילים שומרי סף, הנוהגים לעיתים גם בבריונות סף שקטה ומאיימת. צעירים רבים ממוצא מזרחי או אתיופי בדגש על כהי עור, בבואם לבלות במועדונים רבים, מאותרים על ידי שומרי הסף ומתבקשים לעמוד בצד. לעיתים הם יכולים להתבושש שם שעה ארוכה, עד שיעדיפו לפרוש מרצונם וללכת. לעיתים מפטירים לעברם שמדובר ב"אירוע פרטי" ואין מאפשרים להם להיכנס. כך הם שבים לביתם, יחד עם תחושת ההפליה הצורבת וכאב גרעיני הקיפוח שאינם זקוקים לחיזוק נוסף כדי להתעבות ולגדול. המחוקק, אשר הבחין בתופעה החמורה, חוקק איסור מפורש על התנהגות זו, הלא הוא "חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א – 2000". למרות זאת המציאות מראה שוב ושוב על עוד חיילים, לוחמים, סטודנטים וצעירים אשר נדהמים לגלות כיצד בחיים האזרחיים הבוגרים צבע עורם סוגר בפניהם דלתות. אז מה עושים? תהליך הגשת תביעה כנגד פעולות הפליה אלה, המנוגדות לחוק, הוא תהליך מורכב שצעירים יחידים מתקשים ליזום אותו ולנהלו לבדם. מרכז תמורה ריכז פרויקט תקדימי, לפיו פונים שלא נכנסו למועדונים בשל מוצאם המזרחי יוכלו לעבור סדנא בנושא חוק איסור הפליה בשירותים ציבוריים. ובה יוסבר להם כיצד ניתן להגיש תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות נגד המועדון המפלה. לאחר מחקר מעמיק שנעשה על ידי המרכז בנושא חוק איסור הפליה בשירותים ציבוריים, עולה כי יש יתרונות רבים בהגשת תביעה קטנה בגין אי כניסה למועדון. כך מצאנו כי תביעה קטנה הינה תביעה זולה יותר, מהירה יותר, ולרוב נפסקים בה פיצויים יותר גבוהים מהליך משפטי רגיל של תביעה רגילה. בנוסף, רובד נוסף בא לידי ביטוי בכך שהאדם המופלה מגיש את התביעה ומייצג את עצמו, וכך התביעה ע"י המופלה מקבלת נופך אישי יותר ומעצים יותר. במסגרת הפרוייקט הוגשו כבר למעלה מ-20 תביעות קטנות אשר התנהלו בבית המשפט לתביעות קטנות ע"י הפונים תחת ייעוצנו וריכוזנו. נכון להיום כ-20 תביעות קטנות נחלו הצלחה והתובעים כולם זכו בתביעתם ונפסקו לטובתם סכומי פיצוי שונים, בעוד זרם הפניות איננו נפסק.